<h1>ראבי"ה סימן תתקפ"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
אבאר שמועה זאת, כי רבים מיזדנזרין בה. ריהטא דתלמודא בטובא דוכתי דקרקע אינה נגזלת ואין נשבעין על הקרקעות ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות. וקשי' לן, דטובא תנאי סבירא להו בכל התורה ריבה ומיעט וריבה. וחזינן בפרק שבועת הפקדון [ל"ז ע"ב] דר' אליעזר דדריש ריבוי ומיעוט מרבה קרקעות ועבדים דנגזלין וממעט רק שטרות מדין גזל, ורבנן דדרשי כללי ופרטי ממעטים קרקעות ועבדים ושטרות מגזל. ומדמי התם תלמודא משביע עידי קרקע (ופליגי) [דפליגי] (ד)ר' יוחנן ור' אליעזר להך פלוגתא. (דאע"ג) [ואע"ג] דאידחיא, דאפי' לר' אליעזר איכא למימר דמשביע עידי קרקע פטור, דשאני התם דרחמנא אמר, מכל אשר ישבע, מכל ולא הכל, (ו)מכל מקום חזינן דבהא תליא, דכל דדריש ריבוי ומיעוטי סבירא להו קרקע נגזלת ונשבעין עליהן שבועת הדיינין דאורייתא. ואפי' למ"ד משביע עידי קרקע פטור, היינו פטור רק מאשם גזילות, דכתיבא התם בההוא עניינא מכל ולא הכל, אבל גבי שבועת הדיינין ושומרין לא כתיב מכל, וחייב שבועה למאן דדריש ריבויי ומיעוטי. והא דתנן בפ' שבועת הדיינין [מ"ב ע"ב], אילו דברים שאין נשבעין עליהם, העבדים והשטרות והקרקעות, היינו למאן דדריש כללי ופרטי. כדאמרי' בגמרא [שם], מנא הני מילי, דתנו רבנן, כי יתן איש אל רעהו, כלל, כסף או כלים, פרט, לשמור, חזר וכלל, וכו'. נושא שכר אינו משלם, פי' והוא הדין דאינו נשבע, דלמד עליון מתחתון ותחתון מעליון, כדאיתא בפ' השואל [צ"ה ע"א]. ואמרי' [מנא] הני מילי, דכת', כי יתן איש אל רעהו, כלל, חמור או שור או שה, פרט, כל בהמה לשמור, חזר וכלל, וכו'. אבל אי דרשינן ריבויי ומיעוטי משמע דמתרבי עבדים וקרקעות. ויש להקשות, דסתמא דתלמודא [שבועות שם] אין נשבעין על העבדים ועל הקרקעות, ומשמע דהכי הילכתא, ואנן קיימא לן הילכתא כר' עקיבא מחביריו בפ' מי שהוציאוהו [מ"ו ע"ב], ואית דאמרי' אפי' מרבו, בפ' הכותב [פ"ד ע"ב], ואיהו דריש ריבויי ומיעוטי, כדאמרי' בפרק ג' דשבועות [כ"ו ע"א], א"ר יוחנן, ר' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה, שהיה דורש כל התורה כולה בכלל ובפרט, איהו נמי דריש בכלל ובפרט, ר' עקיבא ששימש את נחום איש גם זו, שהיה דורש את כל התורה בריבה ומיעט, איהו נמי דריש בריבה ומיעט, וא"כ לר' עקיבא נשבעין עליהן. ותו, קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא, דגרסי' בגמרא ראשונה דפרק שנים אוחזין [ד' ע"ב], איכא דמותיב מסיפא, ר' עקיבא אומר, אינו אלא כמשיב אבידה ופטור וכו', עד (דמפיק) [דמסיק] דלר' עקיבא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. ויש גורסי' התם ר' יעקב מפני קשיא זאת, ומראים פנים, משום דר' שמעון בן אלעזר נקבע ברישא ור' עקיבא קדים טובא, להכי גרסי' ר' יעקב, דאיהו בר פלוגתיה נמי דר' יהודה בההיא דהתראת ספק דלא תותירו בריש מסכת שבועות [ג' ע"ב] ובטובא דוכתי. ואין נר' לשבש הספרים על כן, דבכל הספרים הישנים גרסי' ר' עקיבא. ועוד יש להקשות, דתניא בהשואל [ק' ע"א], המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה וכו', דברי ר' מאיר. ופר"ש דהא [ד]לא נקט מוכר גבי פרה נמי, משום דמעות אינן קונות מטלטלין, אי לר' יוחנן כדאי' ליה, אי לר' שמעון ב"ל כדאית ליה, בפ' הזהב [מ"ז ע"ב]. ולפי דבריו משמע מדתני מכירה בשפחה חשיב ליה ר' מאיר מקרקעי. ובסיפא תני, לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, דברי ר"מ. וחכמים אומרי', אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות. ומדייק תלמודא, לאו מכלל דר' מאיר סבר נשבעין על העבדים ועל הקרקעות, דכמטלטלי דמי. הא חשוב להו ברישא כמקרקעי. ועוד קשיא לי, לפום מאי דדחינן, ממאי, דילמא כשם קאמר', ומסיק דלר' מאיר נשבעין על העבדים ולא על הקרקעות. מאי קסבר, אי סבירא ליה ריבויי ומיעוטי א"כ נרבו נמי קרקעות לגזילה ולשבועה כר' אליעזר, ואי דריש כללי ופרטי עבדים מנא ליה, הא אמרי' דמאן דדריש כללי ופרטי ממעטי כולהו. וא"ת, ר' מאיר דריש כללי ופרטי, אבל על כל דבר פשע דריש ריבויי, דכל ריבויא הוא כדאמרי' בריש פ' מרובה [ס"ג ע"א], א"כ נרבי נמי קרקעות, אי לית ליה מיעוטי דפרק מרובה. ואי אית ליה הני מיעוטא, א"כ ממעטי תרווייהו, כדאמר התם, השתא דאמרי' כל ריבויי, הני פרטי למה לי, דשור וחמור ושה. ומשני, חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות. ותו קשי', וכי כולא סתמא דתלמודא דאין נשבעין עלייהו דלא כמאן דדריש ריבויי ומיעוטי. ועל כורחיך מי שדורש במקום אחד ריבה ומיעט אין יכול לדרוש כללי ופרטי בדוכתא אחריתי. חדא, דאמרינן [שבועות כ"ו ע"א], ר' עקיבא ששימש וכו' היה דורש כל התורה בריבה ומיעט. ותו, דפרכי' בריש מסכתא שבועות [ד' ע"ב], ור' ריבויי ומיעוטי דריש, והא ר' כללי ופרטי דריש, דתניא, מרצע וכו'. אלמא דבחדא שיטה כולהו דרשי. ונ"ל דכל הני פירכי מתרצי מהך דפ"ג מינין בנזיר בריש פרקין [ל"ד ע"ב], דדריש ר' אליעזר קרא דמחרצנים ועד זג בריבה ומיעט (וריבה) [ודריש נמי] בפרט וכלל ופרט, ודוק ותשכח. ואמרי' במסקנא ור' אליעזר דדריש ליה בריבה ומיעט, פרט וכלל ופרט מנא ליה. פירוש, דאע"ג דריבוי ומיעוטי דריש בכל התורה, הני מילי ריבה ומיעט, או מיעט וריבה, או ריבה ומיעט וריבה, אבל מיעט וריבה ומיעט פשיטא ליה לתלמוד דאינה מידה לדרוש, אלא אפי' למאן דדריש ריבוי ומיעוטי דרשי ליה (כלל ו)פרט וכלל פרט. תדע, דכי פריש תלמודא דהתם טעמא דר' אליעזר, שבקיה למיעוט בתרא דמחרצנים [ד]עבדי רבנן (פרטי) [לפרט], ואי לאו דדריש ליה ר' אליעזר לכדר' אלעזר בן עזריה הוה דריש ליה בפרט וכלל ופרט, כדאמרי' לעיל דכך היא המידה לכולי עלמא לדרוש פרט וכלל ופרט. ולהכי בעא מיניה, מנא ליה. ומשני, א"ר אבהו נפקא ליה מהאי קרא, וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה, פרט, וכל בהמה, כלל, לשמור, חזר ופרט. פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט, וכתי', שבועת ה' תהיה וגו'. וכיון דדריש ליה בכעין הפרט ממעטו עבדים וקרקעות טפי שפיר ממה שמיעטנום בכלל ופרט וכלל התם בשבועות [ל"ז ע"ב]. דגרסי' במסקנא בנזיר [ל"ה ע"ב], מכדי תרין כללי ופרטי ותרין פרטי וכללא כעין פרטא דיינינן, מאי איכא ביני ביני. איכא, דאילו תרין כללי ופרטי, אי איכא פרטי דדמי בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא, אי איכא דדמי ליה משני צדדין מרבינן, בחד צד לא מרבי'. ויש ספרים ישנים שגורסין להפך, דבתרי פרטי וכללא בחד צד, ובתרי כללי ופרטא בעינן שני צדדין. ולזה הלשון נמי ממעטי שפיר, דחד צד ותרי צדדין לאו דווקא, אלא הרבה צדדין קורא שני צדדין. כדמשמע בשלהי אילו טריפות [ס"ה ע"ב], דבי ר' ישמעאל תנא, אילו כללי כללות ואילו פרטי פרטות וכו', עד וכי תימא הואיל ושווה בארבע סימנים לא פרכינן וכו', עד דמסיק, משום דלא דמי ליה משני צדדין. ואע"ג דדמי ליה בד' צדדין, כדאמרי', הואיל ושוה בד' סימנין. אלא כל צדדין קורא שני צדדין, וכשאינו דומה בכל היינו צד אחד, כדאמרי' התם במסקנא, ותנא דבי ר' ישמעאל אתי כל דדמי ליה מצד אחד, ואתרבי ראשו ארוך. וכן משמע נמי בנזיר ובפ' בכל מערבין [כ"ז ע"ב] ובטובא דוכתי'. ומהשתא לכולי עלמא אין נשבעין על הקרקעות, ולא דמי לגזילה, דהתם ליכא תרי פרטי וכללא. ועבדים דאין נשבעין עליהן משום דהוקשו לקרקעות מוהתנחלתם אותם וגו'. ולמאן דדריש נמי קרא דכי יתן וגו' בכלל ופרט וכלל, ממעטי נמי שפיר, כדאיתא בשבועות [מ"ג ע"א]. ואם תמצא תנא דסבירא ליה בהדיא דנשבעין על הקרקעות ועל העבדים, סבירא ליה עבד מטלטל וגופו ממון, ומרבי ליה בחד [צד], ומהשתא מקיש קרקע לעבד, כדאמרי' בפ' השואל [ק' ע"ב], וממאי דסבר ר' מאיר מקשי' קרקע לעבד מה עבד נשבעין אף קרקע נשבעין וכו'. וכדאמרי' במסקנא לר' מאיר דנשבעין על העבדים ולא על הקרקעות דריש ליה הכי, דבעינן דמי ליה בחד צד, ועבדים דומין למטלטלין דניידי והוי ממון, מה שאין כן בקרקע, כדאמרי' בפ' ארבע אבות [י"ב ע"ב]. תדע, דכי אמרי', מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו וכו' יצאו קרקעות ועבדים, אמרי' משום דהוקשו לקרקעות, אבל מן הפרט לא מימעטן עבדי' אלא מהיקישא, וכי אמרו לר' מאיר, נשבעין על העבדים ולא על הקרקעות, לית ליה היקישא. אי נמי י"ל, אע"פ שהגירסות חלוקות, כדכתיבנ' לעיל, ר' מאיר מרבה הדומה (לחד) [בחד] צד, אבל קרקעות אפי' חד צד ליכא, ותפוס לך אותו הדרך המרבה חד צד. ואי בעית בלא הקש דוהתנחלתם למעוטי תרווייהו דריש בע"א דבעינן משני צדדין. ולפי גמ' דשבועות דממעט עבדים בהיקישא, סבירא ליה בתרי כללי ופרטי חד צד, אי לאו היקישא להכי, ודריש ליה בכלל ופרט וכלל. וא"ת, אמאי לא דריש ליה לתרי פרטי וכללא. תריץ, משום דנפקא ליה מקרא דמחרצנים הך מידה כרבנן, הילכך מסתבר לדורשו במידה הנוהגת טפי. אבל כי לא דרשי' למחרצנים לתרי פרטי וכללא, (אי) [לא] הוצרך זה הפסוק לגלות מידה זו. ולמאן דדריש ריבויי ומיעוטי, דורש אותו המקרא גופו בתרין פרטי וכללא, וממעטי נמי. וכיון דממעטי בשומר שכר, ילפי' מיניה שומר חנם, נלמד עליון מתחתון, כדאיתא בפ' השואל [צ"ה ע"א]. ונראה בעיניי שלפי אותה הגירסא דתריץ כללי (ופרטי) [ופרטא] מרבינן דמי אפי' בחד צד, סביר' ליה כללא בתרא דווקא, פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט, והיה לו לרבויי כל מילי אי לאו כללא קמא. ומינה שמעי' אתרין פרטי וכללא דפרטא בתרא דוקא, ואין בכלל אלא מה שבפרט אי לאו פרטא קמא, ומיהו אהני דבעינן שני צדדין. ולפי גירסא האחרת דבתרין כללי ופרטא בעינן דמי בשני צדדין, סבירא ליה כללא קמא דווקא, ואין בכלל אלא מה שבפרט, אלא דאהני כללא בתרא לאיתויי דדמי ליה בשני צדדין. ולפי זה על כורחי' תרי פרטי וכללא נמי פרטא [קמא] דווקא, ונעשה כלל מוסף על הפרט, ואתרבי כל מילי אפי' אין דומה לו כלל, ואהני פרטא בתרא דבעינן דומה בחד צד. ומעתה שתי הגירסות עיקר, דאשכח פלוגתא בהך מילתא. וא"ת, כיון דדרשי', כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, כללא מאי אהני, תריץ, אי לאו כללא הוי ילפי מפרטי בבניין אב, להכי איצטרך כללא דלא תיגמר בבניין אב. ומזה הדרך לא תפנה, ומיי' מענה, ורעה לא תאונה, לאליעזר הלוי. אבי העזרי.
